החלטה בתיק ת"א 15941/04

1.         התובע מר אחי אשקר [להלן המבקש], הגיש תביעה לחייב הנתבע בתשלום סך 81,488 ש"ח, בתורת השבת כספים שהלווה לנתבע בשלהי 1999, על מנת שיושקעו בתאגיד אמריקני (בהשקעה הנושאת ריבית שנתית של 10%). בבקשה שלפני עותר המבקש להורות כי הנתבע [להלן המשיב] יהא רשאי לעיין בתמליל ובקלטת מחודש מאי 2003, בה מוקלטת שיחה שהתקיימה ביניהם, רק לאחר שתסתיים חקירתו הנגדית של הנתבע.

2.         המבקש טוען כי קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות מתן הסכום הנ"ל למשיב, לגבי המצגים שהוצגו בטרם ניתן הכסף, באשר לתנאים בהם הועבר הסכום הנ"ל וכן באשר למהות העסקה וההשקעה של כספי ההלוואה.

המשיב גורס כי יש לדחות את הבקשה מאחר וכבר הוחלט על הגשת תצהירי עדות בכתב ונקבע סדרי הבאת הראיות בה בשעה שהבקשה דנן עניינה למעשה היפוך סדר הגשת התצהירים. זאת ועוד. הכספים הינם כספי השקעה משותפת של המבקש יחד עם המשיב. ההשקעה כשלה וכספם ירד לטמיון.

דיון

3.         הכלל הוא כי על הצדדים לגלות מסמכים הרלבנטיים לשאלות השנויות במחלוקת, בין אם אלו מסמכים התומכים בטענותיהם ובין אם אלו מסמכים מזיקים (ע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון, עבודות מתכת בע"מ , פ"ד מט (1) 450, 458) וכדברי השופט א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 7) 162:

"נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט היא גילוי מירבי שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת."

4.         על אף עקרון זה הרי שהזכות לעיין במסמכים שגולו, אינה בלתי מוגבלת. היא כפופה לחסיונות הקבועים בחוק ולעיתים אף בלא חסיון - מוכרת בדין האפשרות לדחות את העיון.  בהתאם לכך, יש לאזן בין הזכויות.

מנוסחן של התקנות עולה כי דבר העיון נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. לא יינתן צו לעיון במסמכים אלא אם כן בית המשפט "היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן": תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כשם שרשאי הוא לדחות בקשה לגילוי מסמכים לזמן אחר, כאמור בתקנה 112, רשאי הוא גם לדחות את העיון לזמן אחר. לפיכך יש לבחון אם העיון בקלטת חייב להתבצע יחד עם העיון במסמכים האחרים, או שהוא יכול להדחות עד לאחר שהנתבע ייחקר. השאלה אימתי רשאי בית משפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר, יכולה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק, ולפי הנסיבות המיוחדות של כל ענין וענין.

5.         בפסק הדין סוויסה נסקרה בהרחבה הפסיקה מחו"ל ומהארץ. בית המשפט ציין:

 "נראה הדבר שהפרקטיקה בבתי המשפט הישראליים, שלא כדוגמת בתי המשפט האנגליים, היא לתת משקל לגישה שלעתים עיכוב הגשת הראייה שבמחלוקת עשוי לשרת את מטרת גילוי האמת יותר מאשר הגישה ההפוכה, הנוטה למעט בערכם של סייגים ולהורות - בסוג התביעות שלפנינו - על גילוי מלא של מסמכים, מבלי להיכנס יתר על המידה לפירוטן של נסיבות קונקרטיות; קיצורו של דבר: שיקול דעתו של בית המשפט בישראל, אם לדחות את העיון בראייה למועד אחר אם לאו, הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות הענין, במחלוקת בין בעלי הדין כפי שהיא נתגבשה בכתבי הטענות ובצפי של בית המשפט - לפי החומר שלפניו - לגבי הסתברות קיומן של נסיבות שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על ידי בעל דין לא ישרת את מטרות הצדק".

רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח. פ"ד נה (1) 515, 525-526. הלכת סוויסה גובשה בתיק נזיקין, אך כדברי השופט לוין היא אינה מוגבלת רק לתיקי נזיקין. בית המשפט יטה לדחות את שלב העיון במסמכים, שעה שהדבר חשוב וחיוני לגילוי האמת. יתרה מזו: הרי יעילותה של החקירה מוסיפה ומצדיקה את קיומו של החסיון. אחת מתכליותיה של החקירה שכנגד היא ערעור מהימנותו של העד. אין ספק שלתכלית זו יש חשיבות כי המידע שבידי היריב לא ייחשף בפני יריבו.

6. בנסיבות המקרה שבפני, נתבע המשיב בגין כספים שאינו מכחיש כי הועברו לידיו. הוא מספק גרסה עובדתית לאשר אירע ואף טוען כי לא בהלוואה קא עסקינן אלא בהשקעה משותפת. אכן, למבקש אין ידיעה אישית באשר לשימוש שנעשה בכספים, אין לו דרך לברר סוגיה זו בכוחות עצמו והוא ניזון מהצהרות המשיב. אלא שהשימוש שנעשה בכספים לכאורה אינו רלבנטי להליך דנן. המבקש עותר להשבת כספים שהלווה למשיב. מה חשיבות אפוא קיימת לשאלת אופן השימוש בכספים? זאת ועוד. אין בפנינו מצב של "פער ראייתי" בין בעלי הדין, במובן זה שלאחד מן הצדדים ידועות העובדות ויריבו נאלץ לחיות מפיו או מפי חקירות שביצע. שני הצדדים אוחזים, פחות או יותר, במידה שווה בראיות.

7.         דעתי היא כי אין לאפשר דחיית העיון בתמליל וההאזנה לקלטת. יוטעם, אגב אורחא, כי בקשת המבקש, אילו נתקבלה, לא הייתה מסייעת לו כל עיקר. עתירתו הייתה להתיר העיון רק בתום חקירת המשיב, לאמור: בתום הבאת הראיות. לו קיבלתי זאת - כיצד היה עולה בידי המבקש להגיש את הקלטת והתמליל לראייה? האם היה הוא מבקש לפתוח מחדש בהבאת ראיות לעניין הקלטת? כלום היה מקום לאפשר עדותו פעם נוספת, ולאחריה - עדות של הנתבע של מנת לאפשר להם להתייחס לקלטת? על כן, אפשר ומוטב היה לב"כ המשיב להסכים לבקשה ובכך לסכל את הגשת הקלטת לראייה במהלך המשפט.

הבקשה נדחית אפוא. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח + מע"מ, להיום.

ניתנה היום, 11 בדצמבר 2005 (י' בכסלו תשס"ו), בהעדר הצדדים.